לא סימפטי, לא מקובל, זגזגן, אבל מנהיג מפלגת העבודה. הניצחון של ברק - טוב למפלגה, למדינה ולביבי.
המתנגדים לברק - ימשיכו כאופוזיציה פנימית ויגררו את המפלגה לפילוג או להפיכתה למר"צ מס' 2.
ההימור של ציפי לבני - נכשל, הסיכוי ל"פורשים" מקדימה גדל.
המנצחים הגדולים בעבודה - ביבי, עופר עיני - ויציבות שלטונית.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
למרות כל הניסיונות לפגוע בברק ובמנהיגותו, למרות כל הפרשנים, המומחים ועיתונאים בעלי אג'נדה אנטי ימנית, שהזהירו, לחצו, התחננו שילך לאופוזיציה, הוכיח ברק פעם נוספת כושר "ניווט" פוליטי מעולה ועקף את המלכודת והמארבים לאורך המסלול.
7 ח"כים ממפלגת העבודה שהתנגדו נמרצות לכניסה לממשלת ימין, הובסו ע"י הועידה ויצרו מצב פוליטי מעניין - לפיו מנהיג המפלגה נמצא במיעוט בין הח"כים של מפלגתו. מבחינת הח"כים המורדים/מתנגדים לברק - מצבם בכנסת מעניין, שהרי הם לא כפופים למשמעת הקואליציונית. מעשית - הם יכולים לטעון, שיצביעו לפי מצפונם ולגוף העניין בלבד, בפועל הם יוצרים שתי סיעות במפלגה שלטווח ארוך, או שתפלג או שתכרסם או שתהרוס את המפלגה. אך ובאופן פרדוקסאלי לא יפגעו בברק שיהיה כבר לקראת שיא הקריירה ובירידה מן ההר מצד שני - אלא אם הוא יצליח לפורר אותם ולדכא את התנגדותם, ונראה שלגבי חלק מהם גם יצליח.
מבחינת המפלגה - ההצטרפות, מזרימה לה אנרגיות חיוניות להמשך, ולהערכתי בניגוד לפרשנים ולמומחים, מהלך זה יציל אותה מלהתרסק ולהפוך למר"צ מס' 2, אם היתה נשארת באופוזיציה. להערכתי היכולת להשפיע, לבלום, למתן, להציע - גדולה יותר ומשפיעה יותר מבפנים.
תארו לכם 13 ח"כים שהם זנב לקדימה, ללא יכולת השפעה על הממשלה, מהלכיה והחלטותיה במדיניות ביטחונית וחברתית. לכן תמיכתו של עופר עיני, בברק ובכניסה לממשלה, היא החלטה בעלת משמעות ומשקל פוליטי חשוב.
לביבי נתניהו - מפלגת העבודה חשובה/חיונית כבלם לימין הקיצוני נוסח ליברמן והבית היהודי. מפלגת ש"ס - שישבה כבר בממשלות העבודה ההיסטוריות, הדבר רק יכול להועיל שהרי ממשלה יציבה טובה גם להם ולהישגיהם בתחום החינוך הדתי והתקציבים לישיבות ומשפחות מרובות הילדים.
התוספת של ברק, לממשלת נתניהו נותנת לו לא רק יציבות יתר, אלא גם "ארומה" של ממשלת מרכז והיכולת להתנתק "מהאיחוד הלאומי", עם נציג הרב כהנא, ולאחר שהצליח להפטר מפיגלין וסיעתו בתוך הליכוד. ולכן כמו שצריך להגיד מילה טובה לאהוד ברק על תרגיל המנהיגות האחרון, כך ניתן לשבח ולהעריך את ביבי על ניהול המשא ומתן עם המפלגות שירכיבו את הממשלה שלו. יציבותה יכולה להוביל אותה לקדנציה הארוכה ביותר בישראל אם וכאשר הנושאים הבוערים כמו ביטחון, כלכלה והסדר מדיני עם הפלסטינאים ואולי סוריה יאפשר זאת.
באשר לח"כים של הליכוד, במיוחד 13 הוותיקים שציפו וחיכו בכיליון עיניים להרכבת הממשלה והרגישו בריח השרות והתפקידים הבכירים, יש לומר - "חברה" תירגעו, תבינו, שממשלה רחבה ויציבה היא גם לטובתכם לטווח קצר ורחוק.
כמובן, שיהיו מתוסכלים, ממורמרים ואולי יציגו קו הדומה למתנגדי העבודה - אבל אם טובת המדינה לעיניהם, עליהם לוותר, להסתפק במועט ולהוכיח גדלות פוליטית ואישית.
מפלגת קדימה - נשארת אמנם כמפלגה הגדולה באופוזיציה, אבל מאחר וביסודה היא ליכוד ב' - הסיכוי שלה לשרוד את כל הקדנציה כמפלגה מאוחדת מוטלת בספק.
מופז ותומכיו בקדימה - לא מחויבים ל"קדימה", מאחר ואין למפלגה אידיאולוגיה, לא עבר, לא ניסיון, לא וותק ולהערכתי גם לא עתיד מזהיר.
ההערכה שציפי לבני - לא בשלה עדיין ולא מוכנה להובלת המדינה, הוכחה כנכונה ועליה להוציא מסקנות.
מבחינת ברק ההצעה של ביבי על 4 שרים, 2 סגני שר ורוטציה בוועדת חוץ וביטחון, היא יותר מאשר נדיבה והרבה מעבר לפרופורציה של 13 ח"כים.
הדבר יחייב את ביבי, לחלוקה מחדש של התיקים והעובדה שהוא טוב בכלכלה ובסטטיסטיקה, תהיה לו לעזר רב בהרכבת הפזל השלטוני החדש.
המבחן של ברק יהיה עכשיו בקיום ההבטחות לבוחרי העבודה וביישום ההסכמים שהשיג ביחד עם עופר עיני (שבלעדיו לא היה זוכה במרכז), ושהפך למנהיג העבודה ליד ברק.
הנשיא ברק אובמה - הצהיר כי בדעתו להוביל קו של שתי מדינות לשני עמים במזרח התיכון ביחסי ישראל והפלסטינאים. מפלגת העבודה תומכת במהלך זה בניגוד לדעת הימין ונתניהו.
איך הדבר יתיישב במציאות - אין מקום דאגה. הפלסטינאים ידאגו לכך שהשאיפה הזאת לא תתגשם.
השאיפה האמריקאית והשמאל הישראלי לשלום איזורי - סיכוייו להצליח, כמו הסיכוי של "מזרח תיכון חדש" עליו חולם הנשיא פרס.
דרישות הפלסטינאים של נסיגה לגבולות 67 - מזרח ירושלים כבירת פלסטין, זכות השיבה ויתר דרישותיהם, לא יעברו בשום כנסת ישראל, לא משנה מה הרכבה. כך שאין מה לדאוג ואין מה למהר, להספיד או להנציח. השיחות ימשכו והחיים ימשכו כהרגלם.
רק להזכיר לכל החולמים על שלום אזורי, שתי מדינות וכו'.
כי עיקר שאיפתם של אנשי החמאס, כפי שהתראיינו לטלויזיה הישראלית, רק עכשיו בזמן מלחמת עזה ה-II ואחריה, הוא להחזיר את ישראל לגבולות 48 כשלב ב' ולאוגנדה כשלב ג'.
כדאי לזכור זאת, לשמוע היטב ולהבין את שאיפתם האמיתית הנסתרת, לפני שרצים לשלום אזורי.
לכן מה שחשוב כרגע לממשלת ישראל, בראשות נתניהו - לבסס שלטון יציב, לייצב את הכלכלה, להחזיר את הביטחון ואת ההרתעה באזור לרבות סוריה ואיראן. ולשמור על יציבות שלטונית מירבית.
סילבן שלום - בראש ממורמרי הליכוד, ושלי יחימוביץ בראש ממורמרי ומאוכזבי העבודה יוכלו לצאת בטנגו סוער, ולהמשיך לקטר להצהיר ולבכות על חלב שנשפך, ולספק כותרות לעיתונים.
האם הניתוח הפלסטי שעשה נתניהו לממשלה יצליח - ימים יגידו.
מה שברור, יהיה שמח ומעניין כי אסור לשכוח "יש לנו ארץ נהדרת".
נקודות למחשבה והרהורים:
1. הממורמרים בליכוד - טוענים שלא נשארו להם "תיקים" אבל שוכחים שנשארה להם ממשלה יציבה.
2. המאוכזבים בעבודה - לא יישארו הרבה זמן ממורמרים וחלקם יצטרפו לחבריהם בשלטון ולמנעמיו.
3. הפרשנים, העיתונאים והמומחים שהתאכזבו שברק ביחד עם נתניהו "עשו להם תרגיל" נוסח סיירת מטכ"ל - ימשיכו לתקוף אותם ולמרמר את חייהם כמיטב המסורת של תקשורת לא מאוזנת ולא מפרגנת. נחיה - ונראה.
4. מרגיז ודי מביש - שיש פוליטיקאים/עיתונאים שרואים את הליכוד - כמפלגה של "מצורעים" וכל מי שמצטרף אליהם פסול. מעניין מה היה עם השמאל היה מנצח ומבקש מהימין להצטרף.
5. לפי מקורות זרים (זה מזכיר לכם משהו?) ישראל תקפה שיירת נשק בסודאן, שהיה מיועד לחמאס בעזה. אם זה נכון - זה רמז דק לסוריה, לבנון ואיראן, ומגביר את כח ההרתעה של צה"ל.
6. לא אתפלא, לא אפול מהכיסא - כשיתברר שהגילוי על התקיפה בסודאן, קשור בעיתוי של הרכבת הממשלה החדשה, ביבי, ברק, ליברמן, כולל ההשלכות והרמזים למדינות ערב הסובבות אותנו, היזהרו מהמשולש המסוכן הזה.
